מצודת דוד על שמואל ב כ׳

1 ויתקע. להיות סימן על המרד:

2 אין לנו חלק. כלפי שהיו בני יהודה וישראל מתוכחים למי יש חלק יותר בדוד אמר הוא: למה תריבו כולכם, אנו אין לנו חלק כלל, ולכו איש לאהליו:

1 דבקו במלכם. הלכו עמו, מהירדן עד בואו לירושלים:

1 בית משמרת. במקום משומר, לבל יבוא מי עליהן, כי אסורות לכל אדם, על היותן פילגשי המלך:

2 ואליהם לא בא. רבותינו ז״ל ירושלמי סנהדרין ב ג נחלקו בדבר, מהם אמרו: שהיה אסור בהן, על שבא אבשלום עליהן, ומהם אמרו: שמעצמו מנע מהן, לא בעבור איסור:

3 צרורות. קשורות מבלי היתר להנשא לאיש:

4 עד יום מותן וגו׳. כתרגומו: ומתקרין עד יום מותהן ארמלן דבעליהן קיים:

1 שלשה ימים. עד שלשת ימים:

2 ואתה פה עמוד. שוב עמהם לעמוד פה, כי רצה להעמידו לשר הצבא תחת יואב:

1 ויוחר. נתאחר יותר מהזמן שקבע לו:

1 אל אבישי. לא רצה מעתה לצוות ליואב, כי היה כועס עליו, על הרגו את אבשלום:

2 ירע לנו. יעשה לנו רעה יותר מן אבשלום:

3 עבדי אדוניך. רצה לומר: עבדי המלך, ולא אמר עבדי, כי כן דרך המקרא, וכן בראשית ד כג: נשי למך, עם כי למך עצמו אמר:

4 פן מצא. כמו פן ימצא, עבר במקום עתיד:

5 והציל עיננו. יציל עצמו מעינינו או יפריש עינינו ממנו:

1 אנשי יואב. הגבורים אשר היו סרים למשמעתו, והלכו עמו מאז אל המלחמה:

1 הם עם האבן וגו׳. כשבאו הם סמוך להאבן וגו׳:

2 ועליו. על הלבוש היה חגור חרב מצומדת על מתניו לרוחב, לא תלויה על הירך כדרכה, וכוונתו היתה, שתפול מתערה בשחיה מועטת, לבל ירגיש בה עמשא:

3 והוא יצא. מהאבן הנזכר, ונפלה מתערה בשחיה מועטת, אשר שחה לתקן מנעלו, כמו שכתוב במלכים א ב ה ולקחה מהארץ בשמאלו:

1 לא נשמר. לא היה נשמר מהחרב וגו׳, כי ראה אשר מעצמה נפלה מתערה, ולקחה בשמאלו:

2 אל החומש. אל צלע החמישית מקום שכבד ומרה תלוין סנהדרין מט א:

3 מעיו. בני מעיו:

4 ולא שנה לו. לא הוצרך להכותו שנית, כי בראשונה הומת:

5 רדף. כל אחד רדף:

1 עליו. אצל החלל:

2 אשר לדוד. אשר אוהב לדוד:

3 אחרי יואב. ילך אחרי יואב, ולא יעמוד פה על החלל:

1 מתגולל. היה מתגלגל בדמו, באמצע המסילה:

2 וירא האיש. העומד על החלל, ראה אשר כל מי שבא למקום החלל, היה נשאר עומד, ולא הועילה אזהרתו:

3 השדה. גררו השדה מרוחק מהמסילה, וכסהו בבגד, בראותו שעומד עליו כל הבא:

1 כאשר הוגה. אחר שהוסר מן המסלה, עברו כולם אחרי יואב:

1 ויעבור. יואב עבר בכל שבטי ישראל, ללכת עמו אבלה ובית מעכה, והיא אבלה ובית מעכה שנסגר בה שבע בן בכרי:

2 וכל הברים. גם עבר יואב כל הברים, והוא שם מחוז, ובה מקומות רבות ואנשים מרובים:

3 ויקהלו. משבטי ישראל ואנשי הברים, נקהלו ויבואו אחרי יואב:

1 עליו. על שבע בן בכרי:

2 וישפכו סוללה. דרך כובשי עיר, לשפוך עפר מול החומה, לעשות תל גבוה, ועולים עליה להלחם עם העיר, ועל שם שכובשים אותה במקלות וברגלי בני אדם, קרויה סוללה, מלשון מסילה:

3 ותעמוד בחל. אחרי זה קרבה עדת המלחמה אל העיר, ועמדה על החל, והיא החומה הנמוכה שאצל הגבוה, כמו איכה ב ח: חל וחומה:

4 משחיתים. התחילו להשחית החומה, כי קרבו אליה לעמוד על החל:

1 שמעו שמעו. כפלה דבריה, כדרך הצועק בבהלה, וקראה לאנשי המלחמה שהם ישמעו לה, אשר אמריה תאמר: אמרו ליואב שיקרב אלי, ואדברה אליו:

1 ותאמר לאמר. רוצה לומר: אמרה ושאלה להשיב על דבריה:

2 דבר וגו׳. רוצה לומר: היה לכם לדבר בראשונה לשלום, לשמוע מה יאמרו הם, כמו שכתוב בתורה דברים כ י: וקראת אליה לשלום:

3 שאול ישאלו באבל. רוצה לומר: דע לך שאם ישאלו שאלת מה באנשי אבל, והיא אבלה:

4 וכן התמו. רוצה לומר, כאשר שאלו, כן היו משלימים השאלה, מבלי שנוי כלל:

1 אנכי שלומי אמוני ישראל. אמרה בשם כל בני העיר, הן אנכי מעולם מבעלי השלום והנאמנים שבישראל, ולא נמצא בי מעולם מרד לשקר במלך:

2 אתה מבקש. למה אתה מבקש להמית וגו׳, כי תמאן לשאול שאלתך, הלא שאל ונתנה לך:

3 ואם. רוצה לומר: עיר גדולה, אשר קטנות סביב לה וניזונות ממנה, כי כמו שהעיירות הקטנות נקראות בנות הגדולה, כמו שכתוב יהושע טו מה: עקרון ובנותיה, כן נקראה הגדולה אם הקטנות:

4 נחלת ה׳. היא העיר שהנחיל להם המקום בנחלתם:

1 אם אבלע וגו׳. רוצה לומר: גם העיר גם אנשיה:

1 לא כן הדבר. שאני בוחר ומבקש להמית ולהשחית, אלא פה נמצא איש וגו׳:

2 נשא ידו. רוצה לומר: מרד במלך:

3 בעד החומה. דרך החומה ממעל לה:

1 בחכמתה. באמרה: אם יכבשו את העיר, יהרגו את כולם, בעבור החזיקו בידי המורד:

2 ויכרתו. ולא מסרוהו חי, כי פחדו שלא יגלה לדוד ואנשיו, שגם הם היו בקשר המרד:

3 ויתקע. לסימן שילכו מן העיר:

1 אל כל הצבא. לפי שרצה דוד להעמיד את עמשא תחתיו להיות שר הצבא, ולזה אמר כאשר הומת עמשא, נשאר יואב בשררותו על כל הצבא, כמו שהיה:

2 ובניה. אף שכבר חשבו למעלה, חשבו כאן, על כי חשב שאר השרים:

1 על המס. לגבות המס מישראל, ועל שמרדו בו בעצת אבשלום, ראה להטיל עליהם מס:

2 המזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות:

1 כהנים. רוצה לומר: שרי הכהנים, צדוק היה ממונה לכהן גדול לשמש בימי שלמה, ואביתר היה סגן, במקום בנו אחימלך הנזכר למעלה:

1 וגם עירא וגו׳. גם הוא היה שר לדוד ובעל עצתו, נוסף על האמורים למעלה, כמו לעיל ח יח ובני דוד כהנים היו, או שהעמידו למשוח מלחמה במקום צדוק, כשישמש בכהונה גדולה בימי שלמה ובדברי רבותינו ז״ל עירובין סג א: שהיה משגר לו מתנותיו: